המריחואנה, הידועה גם בתור קנאביס או חשיש, קיימת בהיסטוריה האנושית כבר הרבה מאוד שנים. רוב התרבויות הקדומות לא גידלו את הצמח הזה כדי להתמסטל, אלא השתמשו בו בתור תמצית צמחים רפואית. השימוש במריחואנה החל ככל הנראה באסיה, כ-500 שנים לפני הספירה. ההיסטוריה של גידול הקנאביס באמריקה התחילה עוד בתקופה הקולוניאלית והשתמשו בה בעיקר בתעשיית הטקסטיל. בגלל עניינים פוליטיים וגזעיים, הפכה המריחואנה ללא חוקית במאה ה-20, זאת למרות שהמעמד החוקי שלה משתנה בהרבה מקומות.
הקנאביס, או צמח הקנבוס, התפתח במקור במרכז אסיה לפני שעבר לאפריקה, אירופה ולבסוף לאמריקה. אנשים השתמשו בסיב צמח הקנבוס כדי לייצר בגדים, נייר, מפרשים וחבלים, ובזרעים שלו השתמשו בתור אוכל.
בגלל שמדובר בצמח שגדל מהר ואפשר להשתמש בו למגוון דברים, צמח הקנבוס היה נפוץ מאוד ואנשים רבים גידלו אותו בתקופה הקולוניאלית בארה"ב ובקולוניות של ספרד. בתחילת המאה ה-17 בארצות הברית הקולוניות וירג'יניה, מסצ'וסטס וקונטיקט דרשו מהחקלאים שלהם לגדל את צמח הקנבוס.
לצמחים בתקופה הזו היו רמות THC נמוכות. THC הוא המולקולה שגורמת לאפקט הפסיכואקטיבי (הממסטל) של המריחואנה. יש הוכחות שמצביעות על כך שתרבויות הקדומות ידעו על היכולֿות הפסיכואקטיביות של הקאנבוס. הם גידלו סוגים שונים כדי לייצר רמות THC גבוהות יותר בהם השתמשו במהלך טקסים דתיים או לצרכי רפואה.
עדויות מוקדמות לשימוש בקנאביס נמצאו בסין ובסרביה, שם מצאו זרעי קנאביס שרופים בבתי קברות כ-500 שנים לפני הספירה.
מריחואנה רפואית
בשנות ה-30 של המאה ה-19, סיר וויליאמס ברוק או'שאוגנסי, דוקטור אירי שלמד בהודו, גילה שתמציות הקנאביס יכולות לסייע בהפחתת כאבי בטן והקאות אצל אנשים הסובלים מכולרה.
עד לסוף המאה, תמציות קנאביס נמכרו בבתי מרקחת ואצל רופאים ברחבי אירופה וארצות הברית כדי לטפל בכאבי בטן ובמחלות שונות.
בהמשך, גילה פרופסור רפאל משולם את ה-THC שהיה המקור של היכולות הרפואיות וההשפעה של המריחואנה. בתור חומר פסיכואקטיבי שאחראי להשפעה של המריחואנה על המוח, רמות ה-THC משפיעות גם על אזורים במוח שיכולים להפחית בחילה ולהגביר את הרעב. למעשה, מנהל המזון והתרופות האמריקאי אישר שתי תרופות מרשם עם THC שניתנו בצורת כדור בליעה: מרינול וסינדרוס, כדי לטפל בבחילה שנגמרה בעקבות הכימותרפיה (טיפול שניתן לחולי סרטן) ואיבוד התיאבון אצל חולי איידס.
שימוש בקנאביס למטרת הנאה
כפי שההיסטוריון היווני הרודוטוס תיאר, הסקיתים – קבוצה גדולה של נוודים פרסים במרכז אסיה – שאפו עשן מזרעי ופרחי קנאביס כדי להתמסטל.
חשיש (גרסה טהורה של קנאביס שמעשנים במקטרת) היה נפוץ במזרח התיכון ובאזורים מסוימים באסיה בשנת 800 לספירה. הפופולריות שלו עלתה במיוחד במדינות המוסלמיות. הקוראן אוסר על צריכת אלכוהול ומוצרים בעלי השפעה דומה, אבל הוא לא אוסר על שימוש בקנאביס.
בארצות הברית המריחואנה לא הייתה נפוצה למטרת הנאה עד לתחילת המאה ה-20. מהגרים שהגיעו לארה"ב ממקסיקו במהלך המהפכה המקסיקנית הציגו לאמריקאים את עישון המריחואנה למטרת הנאה ואלה, הכניסו את הצמח לתרבות שלהם.
בתקופת המשבר הכלכלי הגדול שפקד את ארצות הברית הידוע בתור "השפל הגדול" וכל הבעיות שהביא, התחיל פחד באוכלוסייה האמריקאית מפני המהגרים המקסיקנים והצמח שהביאו איתם, "הקנאביס המרושע". כתוצאה מכך, 29 מדינות הוציאו את הקנאביס מהחוק בשנת 1931.
חוק המיסוי על מריחואנה
בשנת 1937 חוקק החוק הפדרלי הראשון שהפך את המריחואנה ללא חוקית בכל רחבי ארצות הברית. החוק הטיל מס על כל מכירה, החזקה או העברה של כל המוצרים המבוססים על צמח הקנבוס, והפך את הצמח ללא חוקי למעט לצורך שימוש תעשייתי.
החקלאי בן ה-58 סמואל קולדוול היה האדם הראשון שנעצר בעקבות החוק החדש. הוא נעצר על מכירת מריחואנה ב-2 באוקטובר 1937, יום אחד בלבד לאחר שהחוק אושר. קולדוול נשפט ל-4 שנות עבודות פרך.
השימוש בקנבוס לצרכי תעשייה המשיך לגדול ולשגשג בארצות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר הגידול המקומי נדרש אחרי שהפיליפינים – מדינה ממנה ייבאו האמריקאים סיבים – נפלה בידי הצבא היפני. שדה הקנבוס האחרון בארצות הברית היה בשנת 1957 במדינת וויסקונסין.
הפיכת הקנאביס לחוקי
כחלק מהמלחמה בסמים, החוק משנת 1970 שנחתם על ידי הנשיא דאז ריצ'ארד ניקסון, ביטל את חוק המיסוי על מריחואנה משנת 1937 ובמקום הוסיף את המריחואנה לרשימת הסמים המסוכנים וסיווג אותה בקטגוריית I ביחד עם הרואין, LSD ואקסטזי, ללא אפשרות לשימוש לצרכים רפואיים או לצרכי הנאה ופנאי. בתוכניות כנגד שימוש בסמים, כגון DARE (חינוך להתנגדות לסמים – Drug Abuse Resistance Education), הגדירו אותו כ"סם מעבר" שלאחריו ממשיכים האנשים לצרוך סמים קשים יותר.
בשנת 1972 דו"ח של הנציבות הלאומית לשימוש במריחואנה וסמים (ידועה גם בשם: ועדת שאפר) הוציאה דו"ח הנקרא "מריחואנה: סימן של חוסר הבנה". הדו"ח המליץ על איסור שימוש חלקי ועונשים נמוכים יותר על החזקה של כמות קטנה של מריחואנה. ניקסון ואנשים אחרים בממשלה שלו התעלמו מהממצאים בדו"ח.
מדינת קליפורניה חוקקה בשנת 1996 "חוק שימוש רחום" והפכה למדינה הראשונה שבה המריחואנה הייתה חוקית לצרכים רפואיים לאנשים שסבלו ממחלות כרוניות. 29 מדינות נוספות, וושינגטון הבירה ו-2 טריטוריות (גואם ופוארטו ריקו) אישרו שימוש מוגבל בקנאביס לצרכים רפואיים.
ביוני 2019, וושינגטון הבירה ו-11 מדינות הפכו את המריחואנה לחוקית גם לשימוש עצמי לצרכי הנאה בלבד. מדינות וושינגטון וקולורדו היו הראשונות שעשו זאת בשנת 2012. מבוגרים מעל גיל 21 יכולים לעשן בלי אישור של רופא גם באלסקה, קליפורניה, אילינוי, מיין, מסצ'וסטס, מישיגן, נאבדה, ורמונט ואורגון.
הקנאביס עדיין נחשב לא חוקי על פי החוק הפדרלי בארצות הברית, אבל הסטטוס החוקי של המריחואנה הוא נושא שימשיך לעורר מחלוקת בארה"ב ובעולם כולו.
ההשפעה של המריחואנה
תופעות הלוואי של המריחואנה – גם פיזית וגם נפשית – הם חלק מהסיבות לסטטוס החוקי או הלא חוקי שלה ברחבי העולם. ההשפעות לטווח הקצר כוללות תחושת אופוריה או מצבי רוח משתנים, תפיסה חושית מוגברת ותיאבון מוגבר. בעוד שאנשים רבים חווים "סטלה" נעימה אחרי שמשתמשים במריחואנה, אנשים אחרים חווים חרדה, פחד או פאניקה. השפעות שליליות נפוצות אצל אנשים שצרכו יותר מדי מריחואנה או קנאביס חזק מבלי לדעת עד כמה הוא חזק.
רמות ה-THC במריחואנה – הכימיקל שאחראי לחוזק של הסם – גדלו באופן דרמטי בעשורים האחרונים. באמצע שנות ה-90 רמת ה-THC הממוצעת בקנאביס הייתה בערך 4%. בשנת 2014 הרמה הממוצעת עלתה ל-12% וכיום ישנם זנים שמכילים רמות גבוהות יותר, אפילו עד 37%.
